תחביב המשחק בתיאטרון

בין כל העיסוקים שלי אני משחקת בתיאטרון קהילתי בהדר יוסף בת"א "בית פרנקפורט" לנשמה כבר 20 שנה משנת 1991 אחרי סיום מלחמת המיפרץ. והרי נאמר "כל העולם במה וכל האנשים שחקנים הם". במסגרת קבוצת התיאטרון אנו מעלים כל שנה הצגה שמופיעה בשני פסטיבלים: בנובמבר בסוזן דאלל פסטיבל "סתיו תיאטרוני" ובספטמבר בצוותא פסטיבל "כל הארץ במה". בין ההפקות הרבות שהעלנו היו מחזות של חנוך לוין ,ברכט ,שקספיר,ארתור מילר ועוד. העלינו את "אורזי המזוודות", "יאקיש ופופצ'ה", "כולם רוצים לחיות"מאת חנוך לוין. כרגע אנו מעלים את "ציד המכשפות" מאת ארתור מילר ועובדים על "שידוכים" מאת גוגול.ההצגות זכו במקום ראשון בפסטיבלים. למדתי גם "ליצנות רפואית",עשיתי קורס בבי"ח איכילוב של 7
חודשים וקיבלתי תעודה שמאשרת לי לעבוד כליצנית בבתי החולים,בהוסטלים (ילדים עם פיגור שכלי} ,נוער ומבוגרים.
התרומה לקהילה היא גדולה ומעניקה להם ולי סיפוק עצום לנשמה ולחוויה. כיום אני עוברת השתלמות במחלקת הרווחה של עירית ר"ג איך לעבוד עם האוכלוסיה של חולי דמנציה (ביניהם חולי אלצהיימר הסובלים מבעיות זיכרון רבות).

כיסא ילדות

זהו כסא ילדותי. במקור הכסא היה באותם זמנים מעץ פשוט ועם השנים צבענו אותו לפי התקופה בכחול ,ירוק ולבן (לכן הוא מצולם גם הפוך שתוכלו לראות את ההסטוריה שלו). הכסא כבר בן 55 שנים .זה הכסא שאיתו ירדתי למיקלט במלחמת "מבצע סיני" בשנת 1956 ,במלחמת ששת הימים 1967 במלחמת המפרץ 1991 אז ר"ג היתה על הכוונת ע"י שיגור טילים מעירק אלינו ע"י סאדאם חוסיין.
זה היה הכסא בו ישבתי אני והילדים שלי אחרי בחג הסוכות בסוכה. זה היה כסא המדורות בל"ג בעומר. הכסא שימש למשחק בילדות ליד השולחן וגם בתור סולם השתמשנו בו להוריד דברים כבדים. היום הנכד שלי הדי בן השנתיים ממשיך לשבת עליו ולצייר או לאכול בשולחן.

מבצע סיני (קדש)

מבצע צבאי ישראלי בחצי האי סיני באוקטובר 1956. המבצע הצבאי הישראלי היחיד שנערך בשיתוף פעולה עם מדינות זרות – בריטניה וצרפת. המתיחות בין ישראל למצרים גברה בגלל עסקת הנשק בין מצרים לצ'כוסלובקיה ב-1955 והמשבר הבין-לאומי בקיץ 1956, בעקבות החלטת נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר להלאים את תעלת סואץ. ישראל חשה מאוימת בעיקר בשל הסגר שהטילה מצרים על אילת ועל מפרץ אילת ב-1954, ובשל פשיטות של "פדאיון" פלסטינים לתחומה, בעיקר מאזור רצועת-עזה. מעשים אלו היו מלווים נאומים והצהרות על סיבוב נוסף של המלחמה ועל השמדת ישראל. ישראל חששה ממלחמה בשלוש חזיתות, לאחר הצטרפות ירדן לחוזה הצבאי המצרי-הסורי באוקטובר וכינון פיקוד צבאי מאוחד על-ידי שלוש המדינות הללו.
באוגוסט 1956 פנתה צרפת לישראל בהצעה לתוכנית פעולה משותפת, שגם בריטניה תהיה שותפה לה. האינטרס הבריטי והצרפתי היה להביס את מצרים בנושא הלאמת תעלת סואץ. באוקטובר נחתמו הסכמים בין ישראל לבין שתי המעצמות: על ההסכם הראשון חתמו צרפת, בריטניה וישראל, והיה בו תסריט מדויק: מתקפה ישראלית על כוחות של מצרים בסיני, ומייד אחריה אולטימטום בריטי-צרפתי למצרים ולישראל לסגת מאזור התעלה. ההסכם השני היה בין ישראל לבין צרפת, והובטח בו שהצרפתים יספקו לישראל הגנה ימית ואווירית אם תהיה התקפה אווירית מצרית.
ב-29 באוקטובר הוצנח גדוד צנחנים של צה"ל בשטח סיני, בפתח מעבר המיתלה. אזור זה נכבש לאחר קרב קשה. תוך 24 שעות הצטרפו לכוח שני גדודים נוספים, ולאחר מכן יצאו שלוש יחידות למסע למצרים דרך המדבר בשלוש דרכים שונות, בגיבוי של חיל האוויר. כך נכבשו שארם א-שיח', מצרי טיראן והאזור המבוצר סביב אבו-עגילה. הכוחות המשיכו לעבר איסמאעיליה, רפיח וקנטרה. תוך 100 שעות נחלו הכוחות המצריים בחצי האי סיני תבוסה מלאה. הקרב הימי החשוב היחיד במלחמה התחולל מול נמל חיפה, והביא ללכידת המשחתת המצרית "אברהים אל-אוואל". מדינות ערב האחרות לא השתתפו במלחמה, למרות החוזים שלהן להגנה הדדית עם מצרים.
בשלב זה נענתה ישראל לאולטימטום המתוכנן מראש, וכוחות צה"ל נעצרו במרחק של 10 מילין מתעלת סואץ. למועצת הביטחון של האומות המאוחדות לא היתה יכולת להגיב על הנעשה בשל מעורבותן של שתיים מחברותיה הקבועות במשבר. ב-2 בנובמבר, ושוב ב-7 בנובמבר, קראה העצרת הכללית של האומות המאוחדות – בהסכמה נדירה בין ארצות-הברית וברית-המועצות – לנסיגה מיידית של כוחות צה"ל אל מאחורי קווי שביתת הנשק. ברית-המועצות אף איימה להשתמש בכוח אם הנסיגה לא תתבצע. כמו כן, נדרש פינוי של הכוחות האנגליים והצרפתיים מאזור התעלה. ב-8 בנובמבר הסכימה ישראל לסגת, לאחר שהוחלט על הקמת חיל חירום של האומות המאוחדות, שיהיה באזור במקום הכוחות הנסוגים, והשלמת הסידורים הכרוכים בכך. עד ה-22 בינואר 1957 פינתה ישראל את כל השטח שכבשה, חוץ מרצועת-עזה והחוף מול מצרי טיראן. טרם פינוים דרשה ישראל בתוקף לקבל ערובות לחופש השיט ולביטחון מפני התקפה מצרית. אחרי משא-ומתן ממושך ומשבר חמור הושגה בפברואר הבנה, שלפיה חיל החירום של האומות המאוחדות יוצב לאורך הגבול, כולל ברצועת-עזה ובשארם א-שיח'. הנסיגה הישראלית הושלמה בתחילת מרס.
בניגוד לציפיותיה של ישראל, הוחזרה רצועת-עזה מייד לידי מצרים, וחדירות ה"פדאיון" מאזור זה התחדשו במהרה. חופש השיט דרך מצרי טירן קוים עד מאי 1967 (ראו מלחמת ששת הימים).

ילדותי - אילנה

נולדתי בשנת 1950 בתל אביב. גרנו ברחוב דה האז ליד נחל הירקון. הורי הגיעו מאירופה כשברחו מהנאצים בתקופת השואה.
אבי הרברט עלה לארץ מגרמניה בשנת 1935 כשברח ברכבת מהנאצים. אמי סוניה עלתה לארץ מפולין בשנת 1939 עם
"תנועת החלוץ". התקופה בארץ היתה תקופת הצנע, אוכל היו קונים בהקצבה עם פנקס תלושים. בצעירותי אהבתי לטייל לאורך הירקון,לשוט שם בסירות ולקטוף פרחים. כל החברים היינו מתאספים בגן העצמאות ומשם יורדים לשחות בים.משחקים בכדור
ובמטקות. אני נזכרת בתקופת מלחמת סיני בשנת 1956 .אבא שלי היה מגויס לצבא ,שירת כחייל בסיני ונעדר מהבית תקופה ארוכה, אמא שלי עבדה למחיתנו, ואני ילדה קטנה בת 6 הייתי ילדת מפתח שבעת אזעקה הייתי יורדת למקלט לבדי עם כסא, פנס ושמיכה ומחכה בחושך שהורי יחזרו והאזעקה תסתיים ואוכל לחזור בשקט הביתה לישון במיטתי.

אופנה פריטי לבוש בשנות ה-50 -60

החפץ שבחרתי הוא לבוש-חצאית טרלין
חצאית הטרלין היתה בנויה מקפלים קפלים רחבים או צרים תלוי בהתאם לדוגמא שהיתה בחנות. הבד היה בלתי קמיט
והיינו הולכים איתו כתלבושת אחידה לביה"ס, למסיבות , ולאירועים חשובים.
החצאית הזאת היתה לבוש קבוע שלי יומיומי בגווני חום ירוק וכחול ולפעמים לבן באירוע חגיגי.
בחרתי בפריט הלבוש כי תוך כדי גלישה בבלוג הזכיר לי נשכחות מהעבר (נוסטלגיה)

אילנה יקרה!
היה לי נעים להכיר אותך!
אני מקווה שנהנת מהשיעור!, היום למדנו איך להכין ברכה בעזרת מסגרת מהאנטרנט, איך לשמור קובץ ואיך לפתוח תיקייה חדשה.
שתהיה לך שבת שלום ויום טוב!
מגיל

תלמידה יקרה!
לעונג לי להתחיל ללמד אותך את מיומנויות המחשב
אני מקווה שתהני מהשיעורים ויחד נעמיק שורשים ונפרוש כנפיים :)