תחביב המשחק בתיאטרון

בין כל העיסוקים שלי אני משחקת בתיאטרון קהילתי בהדר יוסף בת"א "בית פרנקפורט" לנשמה כבר 20 שנה משנת 1991 אחרי סיום מלחמת המיפרץ. והרי נאמר "כל העולם במה וכל האנשים שחקנים הם". במסגרת קבוצת התיאטרון אנו מעלים כל שנה הצגה שמופיעה בשני פסטיבלים: בנובמבר בסוזן דאלל פסטיבל "סתיו תיאטרוני" ובספטמבר בצוותא פסטיבל "כל הארץ במה". בין ההפקות הרבות שהעלנו היו מחזות של חנוך לוין ,ברכט ,שקספיר,ארתור מילר ועוד. העלינו את "אורזי המזוודות", "יאקיש ופופצ'ה", "כולם רוצים לחיות"מאת חנוך לוין. כרגע אנו מעלים את "ציד המכשפות" מאת ארתור מילר ועובדים על "שידוכים" מאת גוגול.ההצגות זכו במקום ראשון בפסטיבלים. למדתי גם "ליצנות רפואית",עשיתי קורס בבי"ח איכילוב של 7
חודשים וקיבלתי תעודה שמאשרת לי לעבוד כליצנית בבתי החולים,בהוסטלים (ילדים עם פיגור שכלי} ,נוער ומבוגרים.
התרומה לקהילה היא גדולה ומעניקה להם ולי סיפוק עצום לנשמה ולחוויה. כיום אני עוברת השתלמות במחלקת הרווחה של עירית ר"ג איך לעבוד עם האוכלוסיה של חולי דמנציה (ביניהם חולי אלצהיימר הסובלים מבעיות זיכרון רבות).

כיסא ילדות

זהו כסא ילדותי. במקור הכסא היה באותם זמנים מעץ פשוט ועם השנים צבענו אותו לפי התקופה בכחול ,ירוק ולבן (לכן הוא מצולם גם הפוך שתוכלו לראות את ההסטוריה שלו). הכסא כבר בן 55 שנים .זה הכסא שאיתו ירדתי למיקלט במלחמת "מבצע סיני" בשנת 1956 ,במלחמת ששת הימים 1967 במלחמת המפרץ 1991 אז ר"ג היתה על הכוונת ע"י שיגור טילים מעירק אלינו ע"י סאדאם חוסיין.
זה היה הכסא בו ישבתי אני והילדים שלי אחרי בחג הסוכות בסוכה. זה היה כסא המדורות בל"ג בעומר. הכסא שימש למשחק בילדות ליד השולחן וגם בתור סולם השתמשנו בו להוריד דברים כבדים. היום הנכד שלי הדי בן השנתיים ממשיך לשבת עליו ולצייר או לאכול בשולחן.